מאמרים  >  זכות השתיקה לאנשי ציבור

מאת: משה אלוני, עו"ד

                                     "יש לשמור כי כמלחמתה בעבריינות לא תעבור המשטרה את הגבול, ונמצא כי הפועלים   

                                       בשם החוק מפירים אותו."

(דברים אלה נאמרו ע"י ביהמ"ש העליון בע"פ 260/78 פסקי דין ל"ג (2) 204)

בכל חקירה משטרתית קיימת סכנה מוחשית של עיוותה, הכל בכוונות טובות, והפיכתה לאמצעי של הצלחה שפירושה הרשעת החשוד בשלב מאוחר יותר.

זכות השתיקה בחקירה משטרתית היא זכות יסוד דמוקרטית הנתונה לכל נחקר, כולל איש ציבור.

המשטרה היא גוף אכיפת חוק רב פנים. כדאי להזכיר אחד המושגים החמורים במדעי המדינה הוא המושג של "מדינת משטרה".

בויקיפדיה אנחנו מוצאים, בין היתר, שתי הגדרות של מדינת משטרה:

"מדינת משטרה היא מדינה שבה השלטון מקיים שליטה קפדנית על תושביה, בעיקר ע"י ביטול זכויות האדם ולעיתים קרובות גם בעזרת משטרה חשאית. השלטון במדינת משטרה הוא מטבעו אנטי-דמוקרטי, ולעיתים דומה למשטר צבאי".

ביהמ"ש העליון שלנו (היקר לכולנו) אמר כבר באחד מפסקי הדין, ע"פ 721/80 פס"ד ל"ה(2) עמ' 466 כדלקמן:

"מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו."

לאמור, ביהמ"ש העליון מזהיר את המשטרה (למרות שהדברים לכאורה נראים ברורים) כי עליה לחפש את האמת ולאו דווקא מה שנראה בעיניה כהצלחה: השגת חומר מרשיע נגד הנחקר, אף אם הדבר אינו כולל את האמת ואת הנסיבות הקיימות בפועל.

המשטרה, אמנם, היא לכאורה (כן לכאורה!) מוסד האוכף את החוק, אך יחד עם זאת, היא גוף רב פנים ולא פעם, ולא רק בארץ, בוטלו הודאות שהושגו ע"י המשטרה באמצעות אלימות ולעיתים אלימות קשה.

במשפט קיים המושג "משפט זוטא" שהוא ניהול הליך משפטי זעיר כדי לפסול  ראיות שהושגו ע"י המשטרה באלימות למשל, או בדרך בלתי חוקית אחרת.

זכות השתיקה הנתונה לנחקר (לכל נחקר) באה לאפשר לו להגן על עצמו בזמן החקירה, לשמור על זכויותיו מפני הפללה בלתי נכונה וגם, אולי, בלתי אמיתית.  ומכאן גם זכותו לשתוק לחלוטין.

פרופסור גלנוויל וויליאם (Glanville William) משפטן בריטי ידוע (מנוח כבר) מומחה בשטח הפלילי , אומר בספרו המרשים "הוכחת האשמה" (The Proof of Guilt) בעמוד 97:

"קיימת נטייה  שמהעדות  הנלקחת להשמיט חומר טוב להגנה. דברים מושמטים אלה נעלמים ויישכחו.

שאלות מדריכות נשאלות, נעשית השפעה כך שבזמן המשפט הנזק כבר נעשה - הזיכרון המזויף, תמיד בכוונה טובה, כבר הושתל בזיכרונו של העד ... במקום הזיכרון המקורי."

ולהלן: "שיטת המשפט האנגלית הנוכחית אכן מותירה אפשרות רבה למשטרה לזייף ראיות אולי עם כוונה תמימה ביותר."

לאמור, השיטה מאפשרת למשטרה, לדבריו, לזייף (to falsify the avidence) הראיה כדי השיג הצלחה, דהיינו, הרשעה עתידית של נחקר בבית המשפט. (עמ' 97 ו -98).

וכאן נשאלת השאלה העקרונית: אם איש ציבור, הנחקר בנסיבות כלשהן, ע"י המשטרה, והוא מרגיש, למשל, ש"תופרים" לו תיק, שמעוותים את הראיות ובכלל מרגיש שעליו לשתוק, למה לא להשתמש בזכותו זו ?

בסיכומו של דבר, בכל משפט יהיה אדם (הנאשם) נלחם לזיכויו, תוך כדי כך לרוב הוא דוחה את הראיות שנאספו ע"י המשטרה ואין שום אסון בכך שהוא אינו מקבל אותן. זאת זכותו. ובדחייתן אין שום דלגיטימציה של המשטרה, אלא יש פשוט מערכת דמוקרטית שבתוכה הוא נמצא.

לכן, גם הצעת החוק ההזויה של גב' גלאון, ראשת מרצ, למנוע זכות זו מאישי ציבור אינה רק אנטי דמוקרטית ופוגענית, אלא היא בפירוש מתן אפשרות לגורם חוקר לעוות את הראיות, וההצעה פופוליסטית לגמרי, לדעת כותב מאמר זה.

ואלה הדברים הנוספים שנאמרו ע"י פרופסור גלנויל וויליאם בספרו המרשים "הוכחת האשמה", עמוד 99:

"החוקרים צריכים לקבל הוראות לא לפעול בצורה בלתי הוגנת ולאפשר לנחקר למסור את גרסתו, אם רצונו בכך, בצורה חופשית ובלי שאלות מדריכות."

משום כך, אני ממליץ לגב' גלאון ללמוד היטב את הנושא לפני שברצונה "להפקיר" את איש הציבור.החוק המוצע על-ידיה, ישיג רק מטרה פופוליסטית שעלולה לעלות בחירותם של הרבה נחקרים וליתן בידי המשטרה כלים שאינם מגיעים לה.

האמת היא שגם היום מעוגנת בחוק הוראה שזכות השתיקה עלולה לחזק את ראיות התביעה בבוא הזמן. ולדעת כותב שורות אילו, גם זו הוראה שדווקא מן הראוי לבטלה, כבר נאמר שאין כופים אדם לשים עצמו רשע. בארצות הברית, למשל, זכות השתיקה לרוב אינה מחזקת את ראיות התביעה בעת המשפט.

מכאן סוף המאמר: זכות השתיקה מגיעה לכל נחקר, אם רצונו להשתמש בה, והיפוכו של דבר, הוא פגיעה אנושה בזכויות הנחקר.

​